פיליפ אטיאס נ' סהר תעשיות שלטים 1986 בע"מ

פסק - דין

פסק - דין

1.האם צו ההרחבה בענף הדפוס חל על חברת סהר תעשיות שלטים 1986 בע"מ (להלן: "הנתבעת") זוהי השאלה העומדת במרכז הדיון שבפנינו.

2.נציין כי סוגייה זו נידונה בעבר במסגרת תיק עב' 5906/01, אברהם גבאי נ' סהר תעשיות שלטים (1986) בע"מ, תק-עב 2006(3), 6644 (2006).

ערעור שהוגש כנגד קבלת התביעה הסתיים בפשרה, מבלי שהוכרעה השאלה לגופה (ראו: ע"ע 643/06) עתה שבה הסוגייה לפתחנו פעם נוספת.

טענות התובע:

3.מר פיליפ אטיאס (להלן: "התובע") עבד אצל הנתבעת החל מיום 28/04/04 ועד ליום 30/06/07, עת התפטר לצורך טיפול בילדיו, מיקד עיקר טיעוניו סביב תחולת צו ההרחבה בענף הדפוס, על הנתבעת.

4.התובע הפנה אל הוראות צו ההרחבה הקובעות לטענתו כי תחולתו כוללת את תעשיית הדפוס על כל ענפיו ומקצועותיו ואת כל שיטות הדפוס הקיימות. עוד נטען כי הצו מגדיר את המונח "תעשיית הדפוס" בצורה רחבה.

5.לטענת התובע האופן בו מציגה הנתבעת עיסוקה כעולה מפרסומיה באתר האינטרנט (להלן: "האתר") מלמד כי מדובר בבית דפוס. בהתאם לפרסומיה, לנתבעת יתרונות מקצועיים בארץ, במזרח התיכון ובעולם כולו בענף הדפוס. עובדות אלה אושרו על ידי רואה החשבון של הנתבעת בעדותו. בנוסף מעדותו עולה כי הנתבעת מבצעת בעצמה מגוון עבודות דפוס.

6.עוד הפנה התובע למבחנים השונים אשר קבעה הפסיקה לעניין תחולת צווי הרחבה. על פי מבחן הפעילות העיקרית, לב ליבה של פעילות הנתבעת עניינה בהדפסה כאשר יתר פעולותיה כגון התקנת שלטי פרסומת, מודעות וכו' סובבים סביב פעולת הליבה.

7.על פי מבחן הסיווג האחיד של משלחי היד, אשר נקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: "הסיווג"), בתי דפוס כוללים "הדפסה במחשב מבוקר" ו"הדפסה על מוצרים מחומרים שונים", מכאן עולה כי הנתבעת הינה בית דפוס.

8.בנוסף, על פי מבחן יחידת המיקוח הגדולה ביותר עולה כי רוב עובדי הנתבעת בארץ ובעולם עוסקים בתחום ההדפסה, שעה שהנתבעת הינה בעלים מעורב או משותף בשבעה מפעלי דפוס שונים בחו"ל.

9.מבחן נוסף אליו הפנה התובע הוא מבחן החזקת פס הייצור המלא מתחילתו ועד סופו. לעניין זה ציין התובע כי הנתבעת עובדת במשמרות סביב לשעון, ובכלל זה מבצעת עבודות הדפסה רציפה או כמעט רציפה במשך כל שעות היממה. לכך מצטרפת העובדה כי הנתבעת עוסקת ברכישת חומרי גלם והחזקתם במחסנים, החזקת מנהל דפוס, כוח אדם שתפקידו לבצע ביקורות, מחלקת גרפיקה ומכירה ושיווק של מוצרים לרבות החזקת ציוד דפוס יקר ומושכלל.

10.עוד ציין התובע כי על פי ההלכה הפסוקה במידה ויש ספק בעניין תחולת צו ההרחבה יש לבחון את מכלול העניין ולפסוק על פיו. בענייננו וככל שקיים ספק כלשהו בחינת הדברים מעלה כי, הצו חל על הנתבעת.

11.משלטענת התובע יש להחיל את הוראות צו ההרחבה על הנתבעת, נתבע גמול עבודה שעות נוספות, פדיון ימי חופשה, מענק חג והפרשות לחג בהתאם לקבוע בצו. בנוסף, טען התובע כי יש לחשב את שכרו לכל רכיב ורכיב לרבות הפרש פיצויי פיטורים להם זכאי הוא על סמך העלאת שכרו החל מחודש ינואר 2007.

12.כמו כן טען התובע כי יש לסווג את משמרותיו כמשמרת שלישית. בהתאם לכך על כל שעת עבודה, מעבר ל-6 שעות עבודה במשמרת השלישית, יש לשלם תוספת של 73%, ומעבר לשעה 2:00 יש לשלם תוספת של 100%, כך שבסיכום כולל זכאי התובע לטענתו, לסך של 108,022 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות.

13.אשר לפדיון ימי חופשה טען התובע כי הצו קובע מכסת ימי חופשה לעובדי משמרת לילה של 18 ימים לשנה, שהם 15 ימי חופשה נטו ומכאן שבעבור 3.26 שנים זכאי התובע ל- 51.3 ימי חופשה וכן יום נוסף בגין הולדת בנו. במהלך עבודתו ניצל התובע 34.5 ימי חופשה, על כן נותרו לזכותו 17.8 ימי חופשה אשר לא נוצלו. בעבור יום חופשה אחד זכאי התובע לסך

של 318 ₪ ובסה"כ זכאי התובע לטענתו ל-5,660 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, בצירוף הפרשי הלנת שכר ו/או הצמדה וריבית מיום בו היתה הנתבעת מחוייבת בתשלום ועד ליום התשלום בפועל.

14.לעניין מענק חג טען התובע כי על פי הוראות הצו, זכאי הוא לקבלת שני מענקי חג בשנה בשווי מחצית משכרו ומכאן שעל פני תקופת עבודתו זכאי התובע ל-6* 7,000 ₪/2 = 21,000 ₪.

15.אשר להפרשות לקרן הפנסיה טען התובע כי על פי הוראות הצו היה על הנתבעת להפריש לתגמולים הפרשות בשווי של 12% לחודש ובסך כולל סך של 25,188 ₪.

16.עוד טען התובע כי זכאי הוא להפרשי פיצויי פיטורים, מאחר והפיצויים שולמו בהתעלם מההעלאה בשכרו. על כן, טען התובע כי על הנתבעת לשלם סך של 7,000 ₪ * 3.26 שנים= 22,820 ₪ פיצויי פיטורים, בהפחתת הסכום אשר שולם בסך של 17,900 ₪ כך שנותרה יתרה בגין רכיב זה בסך של 4,920 ₪.